דברי הקדמה שכתב הרב בני לאו:

כל כך מרגשת אותי התמונה של חטיבת הצנחנים ה"פושטים" על בתי האזרחים בבני ברק ומסייעים לרבבות התושבים לעבור את המלחמה הקשה הזו בשלום. זו עוצמתה של מדינה שרואה את צרכי כל חלקי החברה ומתייצבת במלוא קומתה למשימת שמירת והצלת החיים. 

וכמה גאווה תהיה לנו אם נראה פלוגה אחת מגיעה לדרום תל אביב על מנת לסייע למבקשי המקלט/מהגרי העבודה שמסתובבים סביב עצמם בלי שום הקשר חברתי או תרבותי. אלפי האנשים האלה שהגיעו לכאן מאפריקה עבדו במסעדות ובמלונות, וכמעט כולם נמצאים בעל כורחם כלואים בארץ ללא פרנסה וללא שום משענת כלכלית או ביטוחית. זה אחד הרגעים שהמדינה היהודית שלנו יכולה להגביה את קומתה ולראות אותם. דווקא בערב חג הפסח שבו נזכיר את עצמנו בתור מיעוט נרדף ומוכה נוכל לקיים את הוראת התורה המשננת לנו פעם אחר פעם לראות את בני האדם הנתונים תחת השמיים שבריבונותנו. 

הוויכוח על מעמדם של אותם אלפי אנשים לא יברח לנו. הוא יהיה כאן גם לאחר החג. ובינתיים, כדי שנוכל לחגוג את החג הזה בתחושת חירות וריבונות בואו נושיט גם לקבוצה הזו יד תומכת, נראה אותם ונסייע להם לנשום אוויר של חרות.

‍

ניתוח המדיניות שכתבו בן לוריא ואיליה זלוטניקוב:

בישראל שוהים כ-31.5 אלף מבקשי מקלט, כמחציתם בתל אביב והיתר נמצאים במספר ערים ברחבי הארץ. על אף גילם הצעיר, זוהי קבוצת סיכון: החיים בצפיפות, חוסר המודעות, קשיי השפה ואי-הנגישות לשירותי בריאות ציבוריים עלולים להביא להתפרצות מוגברת של הקורונה בקרבה. 

בימים כתיקונם, מתנהל בישראל ויכוח נוקב סביב שאלת הטיפול במבקשי המקלט. אך אלה אינם ימים כתיקונם. מגפת הקורונה וחג הפסח מצטלבים להם יחדיו, ומטילים עלינו חובה מוסרית. בין אם נראה במבקשי המקלט גרי צדק ובין אם נחיל עליהם את דיני העבד הכנעני - המשפט העברי אינו מתיר לנו להשליך אותם לנפשם, ובטח שלא לנצל המשבר כדי ללחוץ על הקבוצה החלשה ממילא. 

אך האינטרס שלנו לעצור את התפרצות הקורונה בקרב מבקשי המקלט הוא לא רק יהודי או אנושי, אלא גם תועלתני: התפשטות הוירוס תתרחב גם במהירות גם לכלל האוכלוסייה. העובדה שפרנסתם של מבקשי המקלט נגדעה, ללא יכולת לנצל את כספי הפיקדון שלהם, מעמידה אותם על סף רעב, שרק ילך ויגבר. בלוחצנו אותם אל הקצה, אנו בעצם פוגעים בעצמנו. 

מה שונה בקרב מבקשי המקלט?

ישנם כמה מאפיינים ייחודיים למצבם של מבקשי המקלט: 

• העדר הכנסה - ההסגר החלקי על המשק פגע אנושות בהכנסותיהם של מבקשי המקלט. על פי נתוני איגוד המסעדות הישראלי, רק בענף זה פוטרו כ-10,000 מבקשי מקלט בשל המשבר. אלפים אחרים שעבדו במלונאות איבדו אף הם את עבודתם. בשונה מאזרחי המדינה, למבקשי המקלט אין כל רשת ביטחון סוציאלית או רפואית התומכת בהם במידה והם מאבדים את עבודתם, ולצד ההכנסה הנמוכה במילא והיעדר החסכונות, הם אינם זכאים לדמי אבטלה או פיצויים.
• אי-נגישות לשירותי בריאות - מעמדם של מבקשי המקלט אינו מקנה להם גישה לשירותי בריאות ציבוריים. על פי חוק, מבקשי המקלט מועסקים אמורים להיות מכוסים ע"י ביטוח בריאות פרטי המוסדר להם על ידי מעסיקיהם, אך כאמור, רבים מהם איבדו את עבודתם לאור המשבר. גם בימים כתיקונם, מעסיקים רבים אינם מסדירים ביטוח בריאות פרטי לעובדיהם, והוא לכשעצמו נחשב לחלקי ואינו מכסה מצבים רפואיים קיימים.
• חשש אישי מפנייה לרשויות - כאשר אזרח אינו חש בטוב, הוא יפנה לשירותי הבריאות ללא כל שיהוי. מבקשי המקלט השוהים בישראל מוכרים ע"י הרשויות ויקבלו טיפול מלא בבתי החולים אם ייפנו אליהם, ועדיין, רבים מהם עדיין ימנעו מפניה לרשויות לאור חשש אישי מגירוש. כך שייתכן שאדם חולה יעדיף להישאר בסביבתו ולא להיבדק או לקבל טיפול.
• ‍חיים בצפיפות - מבקשי מקלט רבים חיים בדירות קטנות בצפיפות רבה, כאשר לעיתים אף מדובר במספר משפחות אשר חולקות מטבח ושירותים. צפיפות זו יכולה להביא להתפשטות מואצת של המחלה, דאגה שאף גוברת כאשר לוקחים בחשבון את יכולתם המוגבלת להיכנס לבידוד במצב זה.
• חוסר נגישות למידע - משרד הבריאות מספק מעט מאוד מידע בטיגרינית ואמהרית, השפות בהן מדברים מבקשי המקלט מאריתריאה וסודן. בנוסף לכך, אין באפשרות מבקשי המקלט לקבל מידע מהמענה הטלפוני של משרד הבריאות, מכיוון שהוא מצריך הזנה של מספר תעודת זהות.

מה ניתן לעשות כדי למנוע משבר?

• שחרור נדיב של כספי הפיקדונות - שחרור חלקי מכספי הפיקדונות של מבקשי המקלט הינו צעד בכיוון הנכון. הכספים, שנאספים מתוך משכורות העובדים מאז 2017, אמנם נועדו לעודד הגירה מרצון, אך במצב של מצוקה וגבולות סגורים, שחרור הכסף לא עולה למדינה דבר, ונותן לקהילה אוויר משמעותי לנשימה. ואולם, טיוטת החקיקה מייצרת הליך בירוקרטי לא פשוט לאוכלוסיה מוחלשת ממילא: מדוע לא לשחרר את הכספים כברירת מחדל ולחסוך את העומס הצפוי על רשות האוכלוסין? מדוע לחייב השחרור בהצגת ביטוח רפואי במצב הנוכחי? ובעיקר מדוע לא לשלם באופן מיידי סכום המאפשר חיים בכבוד, ולא 2,700 ש"ח שישולמו "בתוך 30 ימי עבודה"?
• גיבוש מענה למצבים של העדר פיקדון - לכ-12 אלף מבקשי מקלט אין פיקדון שהופקד עבורם ולעוד כ-3,000 הפיקדון נמוך במיוחד. במקרים אלו, על המדינה לקחת אחריות כדי למנוע בתוך שבועות ספורים תמונות קורעות לב של מבקשי מקלט הרעבים ללחם ברחובות. ניתן לפעול להסדרת הפער הקיים באמצעות מנגנון של תשלום פיצויי פיטורין כפי שהיה טרום מדיניות הפיקדון, או להשלים את הפער בכספי הפקדונות. על רקע הסכנה במצב הנוכחי, תהיה זו השקעה נכונה מוסרית וחכמה ממשלתית. היא תחסוך את ההוצאות הצפויות על פגיעה אפשרית בבריאות הציבור.
• הרחבת הכיסוי הבריאותי - יש לעודד את מבקשי המקלט להיבדק כדי למנוע את התפרצות המחלה כפי שהיה בבני ברק, תוך לקיחה בחשבון של החשש האישי שלהם מבדיקה ואשפוז במוסדות רשמיים. מרכז הבדיקה הייעודי שהוקם באחרונה בדרום ת"א הוא דוגמה חיובית. בכל הקשור לביטוחים פרטיים, על הממשלה לחייב את חברות הביטוח להמשיך את הביטוחים הקיימים גם בהיעדר העסקה, ולמנוע העלאת פרמיות, הקשחת תנאים או מניעת זכאות בשל מצב רפואי קודם (שיכול להפוך את הקורונה לקטלנית). 
• ביסוס ערוץ קשר שוטף מול הקהילה - השולחן העגול שנערך במשרד ראש הממשלה הוא התחלה, אך נדרש קשר ישיר בין ארגוני הסיוע למבקשי המקלט לבין משרד הבריאות. בדומה להמלצות בנוגע לקהילה החרדית, גם כאן המפתח להסברה יעילה טמון בהקצאת גורם ייעודי שמתייחס פרטנית לאתגרי הקהילה, ולביסוס קשר עם מנהיגים מקומיים, לצד הרחבת ההפצה של חומרים בשפות הרלוונטיות. הסוגיות, דוגמת הצורך במספר ת"ז לקבלת שירות, יצוצו מיד.
• חיבור בין מחפשי עבודה למקצועות במחסור - על רקע המחסור בעובדים בתחום החקלאות או ברשתות המזון, שידוך בין מבקשי מקלט אשר איבדו את עבודתם למעסיקים המשוועים לידיים עובדות נוספות יכול להיות בגדר "win-win". חשוב להדגיש כי העסקה כזו הינה חוקית לחלוטין, ולא כפופה למתן היתרים מיוחדים או מכסות מצד הרשויות.

סיכום: זה לא הזמן לחכות

מבקשי המקלט עלולים להביא עלינו את האסון הבא. במקום להמשיך את הוויכוח השגרתי סביב קליטתם או גירושם, אין ברירה אלא להיחלץ לעזרתם. שחרור כספי פקדונות, הרחבת הכיסוי הבריאותי ותקשורת ישירה שתביא לגידול במספר הבדיקות - נדרשת. 

ההתמודדות עם הקורונה מחייבת אותנו להבין שאנחנו חזקים כמו החוליה החלשה ביותר בקרבנו: במקרה של מבקשי המקלט, עוד ניתן למנוע משבר חמור בצורה שתעזור גם להם, אך לא פחות מכך גם לנו.