השיסוי ההדדי של חלקי העם זה בזה - מביא את כולנו לברוח מהעיקר: הממשלה מחליטה על בסיס מילים ריקות מתוכן, ללא שום נתונים מספריים שיאפשרו לנהל את משבר הקורונה. ערב יום הכיפורים, נדרשת קבלת החלטות על בסיס הערכת סיכונים מפוקחת, ולא עוד מחלוקת וקיטוב בחברה הישראלית. 

ישראל נמצאת באסון שעלול להגיע למימדי מלחמת יום כיפור. אך שמונה חודשים לאחר שהחל - הוא עדיין לא מנוהל באופן מקצועי. זוהי הטרגדיה האמיתית, של כולנו.

התפילות אינן מסוכנות יותר, אך היקפן עצום

פוטנציאל ההדבקה בקורונה הוא נגזרת של מספר המגעים בחברה הישראלית כפול הסיכון בכל מגע. כדי למגר את הקורונה, עלינו להפחית את מספר המגעים (דרך השבתת פעילויות שונות) או לחילופין את מידת הסיכון בהעברת הנגיף (דרך מסכות או ריחוק). כחברה, עלינו להחליט על מה אנחנו מוכנים לוותר - ועל מה לא. אם נרצה להפחית את היקף המגעים במשק ב-50%, נוכל לבחור בחלופות שונות. 

אך על מנת לעשות זאת, חייבים להגדיר יעד ולהבין היכן מתקיימים המגעים - ובעיקר לא להיגרר לספינים מיותרים של גורמים פוליטיים. מחישוב ראשוני, המבוסס על מספר המגעים בין אזרחים במרחבים שונים, עולה שהיקף המגעים בתפילות יום הכיפורים גדול פי 100 מזה של ערב של הפגנות - ודומה בהיקפו ליום לימודים רגיל (בבתי הספר ובגנים). גם אם הסיכון האישי דומה - המשמעויות הלאומיות אחרות: 

לכל אחד תפיסה שונה, אך נדרשת מסגרת

אין שום בסיס מספרי להשוואה בין תפילות לבין הפגנות. חלק מאיתנו (ביניהם אחד מכותבי המסמך, ד"ר גל אלון), סבורים שתפילת כל נדרי ותפילת הנעילה חשובות יותר מאשר יום לימודים או אפילו מימי עבודה במשק. אחרים יכולים להחזיק בעמדה אחרת. אלא שבמקום לקבל החלטה מושכלת על איזה פעילויות מקיימים ואיזה לא - הממשלה משסה את הציבור זה בזה. לא כך מנהלים מדינה, ולא כך מנהלים משבר.

אם אנחנו רוצים לנצח את הקורונה, צריך לנהל את המלחמה עם נתונים מבוססים ולפעול משיקולים רחבים של בריאות הציבור. נכון לשעה זו, לא הוצגו לציבור, וכנראה שגם לא לממשלה, נתונים על היקף המגעים במשק על בסיס יומי, חודשי או שבועי. לכן אין כל פרמטר שניתן לעבוד איתו ולתעדף אותו. ההחלטה על תפילות יום הכיפורים היא החלטה לאומית, אך בינה לבין קיום ההפגנות אין שום קשר. הדברים לא עומדים זה מול זה ואינם ברי השוואה. האמירה שיש למצוא 'איזון בין תפילה והפגנה' מייצר דיון מקטב ומשסע.

אומדן המגעים והנחות החישוב

הנתונים שהצגנו מעלה מתבססים על אומדן של היקף האנשים המעורבים בכל פעילות:

• על פי הסקר החברתי של הלמ"ס (2009), 60% מהגברים היהודים ו-47% מהנשים היהודיות מעל גיל 20 מבקרים בבית כנסת ביום הכיפורים. מדובר על 2.3 מליון ישראלים. 
• על פי ההערכות, בהפגנה מול בית ראש הממשלה השתתפו כ-10,000 אנשים. בנוסף להם, מפגינים כ-60 איש בממוצע בכ-300 גשרים וצמתים ברחבי הארץ (כ-20,000 איש). 
• בישראל כ-1.8 מליון תלמידים הלומדים בכ-70,000 כיתות ו-5,000 מוסדות, לצד עוד כ-500 אלף ילדים בגילאי 3-6 (בממוצע 31 ילדים לגן) ו-167,000 עובדי הוראה. 
• בישראל כ-4 מיליון מועסקים, הנדרשים להגיע לעבודה ביום רגיל. 

על בסיס הנתונים הללו, ביצענו את החישובים הבאים, ואנו מזמינים כל אחד להיכנס לגליון ולערוך אותם:

הנחות והסתייגויות לחישוב

כמו כל מודל, חשוב להגדיר בצורה בהירה את ההנחות וההסתייגויות. חלקן מהן ניתן היה לשלב במודל אילו היה מתבצע מחקר מקצועי ב-8 החודשים האחרונים. ואולם, גם אם המודל חלקי, עדיף לקבל החלטות על בסיס נתונים שיש לדייק, ולא על בסיס תחושות:

• אנו מניחים כי סיכויי ההדבקה דומים בכל המרחבים. זוהי הנחה מקלה, מאחר והסיכוי להידבק בחלל סגור עם או בלי מסכות הוא גבוה משמעותית (פי 20 בממוצע לפי מחקר אחד) מאשר באוויר הפתוח. סביר שחלק מהתפילות בבתי הכנסת למשל יהיו בחללים סגורים. 
• מעבר לכך, שהייה בחללים סגורים מקדמת אירועים של הדבקת-על של מספר גדול מאוד של אנשים.  מחקר העלה כי מתוך מאות מקרי התפרצויות של נגיף הקורונה שנבחנו, התפרצות אחת בלבד התרחשה בשטח פתוח (וכל היתר בחללים סגורים).   
• סיכויי ההדבקה הם מכפלה של מספר המגעים ההדוקים הממוצע בשעה והסיכוי להידבק במגע הדוק. אי-עטיית מסכות בכל התכנסות מגדילה את הסיכוי להידבק. אנו מניחים שרמת הציות להנחיות בכל המרחבים דומה. 
• האומדן אינו מתייחס להיקף ההתכנסות. זאת, מאחר והנתון החשוב הוא מספר האנשים סביב מדביק פוטנציאלי ולא גודל הקבוצה הכולל. מחקרים מראים שהדבקה במטוסים מתרחשת בעיקר מאנשים בשורות הקרובות לנדבק ולא מושפעת ממספר המקומות הכולל במטוס.
• החישוב לא לוקח בחשבון נטיה מופחתת להדבקה ולהידבקות בקרב ילדים. הזנחת הגורם מוביל להערכת יתר של הסיכון בפתיחת מערכת החינוך.

איך נוכל לנצח?

השורה התחתונה פשוטה: יש להפחית את היקף המגעים במשק. על מנת לקבל את ההחלטה, צריך להבין איפה מתרחשים המגעים. היקף המגעים בהפגנות ובתפילות שונה בסדרי גודל, ולכן אין מה להשוות ביניהן. ללא החלטות מבוססות נתונים (או אומדנים) - איך ניתן יהיה לנצח את הקורונה?

‍