ישראל נכנסה למשבר הקורונה במצב כלכלי מצויין. אלא שמתחת לפני השטח, הלך וגדל העומס על כ-600 אלף עסקים קטנים ובינוניים. דווקא היזמים שמוכנים לקחת על עצמם סיכון, הרגישו יותר ויותר את נטל האגרות, ההיטלים והרגולציות. השולמנים רוצים לפתח ולהתפתח, להעסיק עובדים, לייצר את הסטארט-אפ הבא ולהשקיע את כספם, זמנם ויכולותיהם כדי לבנות את ישראל. אך הנטל המוטל על כתפיהם הולך ומכביד.

המשבר הכלכלי הקצין את הפער בין עצמאים לבין שכירים, והפך אותו לבלתי אפשרי. בתוך חודש ימים זינק שיעור המובטלים הכללי מ-3.4% ל-26.3% (1,162,429 מובטלים). אך בעוד המובטלים השכירים קיבלו דמי אבטלה, העצמאים מצאו עצמם במציאות אחרת: מעל מחצית (65%) נערכו לאובדן מלא של פרנסתם, לעומת 13% בלבד בקרב השכירים.

זה לא הסכום, זו הדרך 

הממשלה החליטה על מספר צעדים, אך הדרך בה התנהלה דחקה עצמאים ובעלי חברות רבים לפינה של חרדה קיומית. המענק הראשון (כ-4,000 ש"ח בממוצע) שולם לכמחצית מהקבוצה (כ-223 אלף איש), בשל קריטריונים קשוחים. המענק השני (של כ-5,000 ש"ח בממוצע), ניתן ביד נדיבה יותר (לכ-290 אלף איש), אבל חודשיים לאחר תחילת הסגר. המענק השלישי מחולק בימים אלה, וניתן על בסיס נוסחת חישוב מורכבת מאוד, תוך החרגת עסקים קטנים (עם מחזור של עד 300,000 ש"ח). המענק הרביעי יוצא לדרך בימים אלה. 

הטרגדיה היא לא גובה הסכומים - אלא דרך החתחתים שהממשלה העבירה מעל לחצי מליון אזרחים על מנת לקבל אותם. מדינות מערביות אחרות, דוגמת ארה"ב וגרמניה ידעו כבר בסוף מארס להעביר כספים ישירות לחשבונות הבנק של האזרחים, מיד לאחר שהחלה ההתפרצות. בבריטניה הכסף הועבר במאי, אך ההכרזה וסכומי המענקים התפרסמו ביום בו נסגרו הפאבים והמסעדות (20/3). גם באיטליה ההכרזות היו מהירות, וכללו למשל גם הקפאה בתשלומי משכנתא. 

העברת כספים מהירה תוך צמצום אי הוודאות - הקטינה משמעותית את מספר הלילות הלבנים שעברו על אזרחים מחוסרי הכנסה, שאינם יודעים מה יעלה בגורלם מחר. בישראל, נשארו העצמאים ובעלי העסקים הקטנים בודדים במערכה, עם נוסחאות מורכבות וחובות. הרבה חובות.

מה מבקשים השולמנים 

השולמנים אינם קבוצה הולכת ונעלמת: העצמאים החדשים והישנים מייצרים כלכלה חדשה. בקנדה "כלכלת הגיג" (פרילאנסרים המספקים שירות על פי דרישה) הגיעה כבר ל-8%-10% מכלל העובדים במשק, וכך גם בחלק גדול ממדינות ה-OECD. בישראל, שיעור העצמאים מגיע ל-12.4%, ומספר העסקים הקטנים והבינוניים מגיע לכ-600 אלף. עלות הפגיעה היומית בהם בימי הקורונה מוערכת ב-100 מיליון שקל. 

ועדיין, המילים היפות, הסוכנויות המגושמות והמאמצים ל"חיזוק" העסקים הקטנים - לא מספקים. השולמנים מבקשים חוזה חדש. חוזה שיעגן את חשיבות החירות, התחרות והיעילות - אך גם יבטיח את החוסן הכלכלי והרווחה של בעלי העסקים בישראל. נדרשת הבנה שבעל עסק הנוטל סיכון הוא אזרח שומר חוק ושותף לקידום המדינה, הצמיחה והכלכלה. 

שאלנו את השולמנים איך נראה החוזה החדש, דרך אתר ההתייעצות של הקבינט האזרחי. קיבלנו 550 תשובות פתוחות המשקפות את עוצמת המצוקה כלפי מדינה שנעלמה. הנה ששת התובנות המסכמות:

עוצמת הדברים חשובה. הסוגיה אותה ראו מחצית מהמשתתפים כחשובה ביותר היא מקומם במערכי הסיוע של המדינה. הם דרשו החלטה ברורה - או שהמדינה תצמצם מאוד את גביית הביטוח הלאומי מעצמאים ותעודד הקמת מנגנוני ביטוח פרטי למצבי אבטלה, או שתיתן לעצמאים זכויות בדומה לשכירים. השולמנים מבקשים הוגנות: בכל הקשור לביטוח הלאומי - תנו לנו זכויות, או אל תיתנו כלום ואל תקחו כלום. 

אמירות נוספות שעלו בהתייעצות קשורות גם הן לחוסר אמון, לרגולציה, לביורוקרטיה, ולהנחה המובלעת שבעל העסק מוחזק כנצלן וכרמאי. סוגיה נוספת היא החזרת האיזון בין המעסיק למועסק. 

להקים ועדה ציבורית עוד היום

נדרש מהלך דרמטי, רחב היקף, אשר יגדיר מחדש את החוזה בין המדינה לבין העצמאים. מהלך שכזה אינו קורה בן לילה. הוא מחייב ועדה ציבורית, שתקים הממשלה, בהשתתפות נציגי אגף התקציבים, משרד הכלכלה, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הרווחה, לצד ובהובלת נציגי ציבור, דוגמת ועדת טרכטנברג. ועדה אשר תגדיר מודל חדש, יציב פינאנסית, עם מודל ביטוחי יצירתי, דוגמת זה של Lemonade. 

טיוטה להחלטה שכזו כבר נכתבה על ידינו. היא מבוססת על תמונת המצב הנוכחית, המשקפת את עוצמת הבעיה - כמעט בכל פרמטר הקשור ביחסיהם מול המדינה, מצבם של העצמאים גרוע במידה רבה (אדום) או בינונית (כתום) ממצבם של השכירים. גם אם היקף העול דומה, התהליך הבירוקרטי - מורכב בהרבה:

ממשבר להזדמנות 

האמון בין העצמאים לבין המדינה הלך ונחלש עוד לפני הקורונה (מחאת העצמאיים החלה באוקטובר 2019). המשבר הנוכחי הוכיח עד כמה העצמאים ובעלי העסקים הקטנים נשכחו. הציבור ראה כולו ש- 600 אלף שולמנים נמצאים בכל מקום, עובדים קשה ונלחמים כדי לשרוד. אך כגודל השבר - כך גודל ההזדמנות. 

הקמתה של ממשלה חדשה היא הזדמנות לעשות זאת אחרת. לפתוח דף חדש, ולחשוב יחדיו על מנגנונים חדשים, משאבים חדשים ורגולציה אחרת לאפשר לעצמאיים סביבה הוגנת ומאפשרת יותר. המגיפה מאתגרת את המערכת הכלכלית כפי שמלחמה מאתגרת את המערכת הצבאית. זוהי הזדמנות לחשוב מחדש על הנחות היסוד ולערוך שינויים גדולים במנגנונים מאובנים. 

הגיע הזמן לערבות הדדית!

סיוע בכתיבה נדב הר-טוב וטל כהן.