מצבם הנפשי של הנפגעים ושל הצוותים המטפלים בהם במצבי חירום נדחק לרוב לתחתית סדר העדיפויות. כיום,  ברור שמענה חסר ואיטי עלול להוביל לפגיעה חמורה בחוסנם של הצוותים. מחקרים ראשוניים על התפרצות הקורונה בסין, ומחקרים רחבים על מגפות ה-SARS, ה-MERS ואסונות נוספים, מראים שחרדה, דיכאון, PTSD ובמקרים קיצוניים גם אובדנות - נפוצים מאוד, בטווח הקצר והארוך.

הקורונה מייצרת לצוותים הרפואיים שורה של אתגרים, שטיפול לא נכון בהם, יכול לפגוע במערכת כולה. שאלנו מאות רופאים ואנשי צוות מה יעזור להם לשמור על החוסן הנפשי, ולהמשיך בתפקוד האישי והמקצועי. התשובות שלהם והמחקר על הנעשה בעולם סייעו לנו לגבש ארבעה צעדי מדיניות דחופים שיסייעו להתמודד עם המצב.

מחיר הטעות: פגיעה קשה באלו שבחזית 

במערכת הבריאות בישראל מעל ל-120 אלף עובדים: כ-30 אלף רופאים/ות, כ-55 אלף אחים/יות, אלפי מתמחים/ות לרפואה, טכנאים, כוח עזר, פסיכולוגים/ות, ועובדים/ות במוסדות סיעודיים, וכן עשרות אלפי פרמדיקים וחובשים המתנדבים באופן פעיל. כל אלו מגוייסים לטיפול המסור בציבור הישראלי. 

בדקנו מספר מחקרים אודות בריאות הנפש של צוותי הרפואה במהלך מגפת ה-SARS, ה-MERS, האסון הגרעיני בצ'רנוביל וומחקרים עדכניים על התפרצות נגיף הקורונה, בעיקר בוואהן, שבסין. מניתוח אירועי העבר מהעולם עולה שבממוצע, כ-60% מאנשי הצוות הרפואי (כ-70 אלף איש) עשויים לפתח תסמיני מצוקה פסיכולוגיים (חרדה או דיכאון) במהלך משבר או בעקבותיו. הערכה שמרנית צופה כי כ-18,000 אנשי צוות רפואי עלולים לפתח מחלות נפשיות בטווח הארוך. הסכנות הצפויות בתחום בריאות הנפש אינן תחומות רק לשלב המשבר, וקיים חשש ממשי כי עם סיומו יתווספו צוותים רפואיים שיזדקקו לסיוע נפשי. 

מה ניתן לשנות: ארבעה צעדים מעשיים

הצוותים הרפואיים נמצאים היום בחזית המאבק בהתמודדות עם המגיפה. מחוייבותינו אליהם, כמו גם הצורך בשמירה על מערכת מתפקדת, מחייבים נקיטת צעדים מידיים שמטרתם צמצום משמעותי של הפגיעה. הנה ארבעה מהלכים שניתן לעשות כבר עכשיו:

1. סיירת הנפש - נדרש צוות שיעסוק אך ורק בבריאות הנפש של הצוותים. צוות שכזה נדרש ליכולת יצירתית, תקציבית ורגולטורית, והוא שיעבוד עם הגופים המקצועיים השונים, עד לרמת בתי החולים. הצוות יפעל לקידום פתרונות, כולל הקצאת תקציבים, לאיסוף נתונים מהשטח להערכה מתמדת של המצב, לפיקוח על יישום המדיניות ולקידום השינויים הנדרשים.  
2. מיגון, וצרכים בסיסיים - הצוותים הרפואיים מספרים שאין להם ציוד מיגון מספק. יש להבטיח את תנאי העבודה והרווחה של הצוותים, כולל שינה סדורה ואיכותית, ארוחות מזינות ומסודרות, הפסקות, דאגה לרווחתם הבריאותית והכלכלית של בני משפחה שנשארו מאחור (כולל מתן פתרונות כגון גנים ומסגרות איכותיות) והוספת בדיקות לזיהוי הנגיף לצוותים שיאפשרו מעבר בטוח בין בית החולים לקהילה ולמשפחה. 
3. מערך טיפולי יזום, מסונכרן ומותאם לצרכים - יש לסנכרן את היוזמות הקיימות כבר היום (הר"י ומשרד הבריאות) כדי להבטיח הקצאת משאבים יעילה יותר. בנוסף, מומלץ להקים מסגרות בטוחות, לצוותים הרפואיים ולהנחות את מנהלי הצוותים להפנות אליהן. המסגרות יסייעו בהכנת הצוותים להתמודדות עם האתגרים, יאתרו צוותים בסיכון, יציפו דילמות לאנשי המקצוע, ויאתרו אנשי צוות הזקוקים לסיוע מיידי. מערך זה יסייע גם בהתמודדות בעת היציאה מהמשבר.
4. אסור להסתיר, ויש לתת לצוותים גם קווים מנחים אתים - נדרש מערך קריטריונים ברורים לקבלת החלטות מוסריות ומורכבות בזמן אמת. לא נכון להעמיס על הצוותים גם את האתגר הזה. קריטריונים שכאלה יהיו שקופים לאנשי הצוות הרפואי וכן לציבור הרחב, כאשר ההחלטות תתקבלנה בצוות ולא על ידי רופא בודד. בנוסף, יש להקפיד על העברת מידע ונתונים לצוותים המטפלים. תחושה של הסתרה (למשל של מחסור בציוד) - מייצרת נזק רב.  

לסיכום, נדרשת פעולה יזומה

מערכת הבריאות בישראל מתנהלת בעתות שגרה עם משאבים מצומצמים - בבחינת כוח-האדם המטפל, הציוד הרפואי (המשבר הנוכחי הציף למשל את המחסור במכונות הנשמה וציוד מתכלה) ומספר המיטות בבתי החולים. המגיפה החמירה את הצורך במשאבים מסוימים, הוסיפה על העומס במחלקות בבתי החולים וצמצמה את מרחב התמרון במערכת המצויה בקצה גבול היכולת.

לתנאים הפיזיים המאתגרים מצטרפים גורמי לחץ ברמה האישית, בראשם דילמות מוסריות (תעדוף בין חולי הקורונה, ובין חולי קורונה ומחלות אחרות), תחושת חוסר מיגון, בידוד וריחוק מהסביבה התומכת, דאגה לבריאות האישית והמשפחתית (בעיקר כשנמצאים בקבוצת סיכון), עומס וריבוי משמרות, שינוי בפרקטיקות עבודה (חליפות ומסכות כגורם מתווך), אי-ודאות לגבי העתיד, וסטיגמות. 

ההחלטות היומיומיות המורכבות עלולות להביא לשחיקה ופגיעה נפשית בצוותים שהם הם אבני היסוד של המערכת כולה. נתונים זמינים מסין על משבר הקורונה הנוכחי, כמו גם לקחי העבר, מלמדים אותנו שנדרשת פעילות יזומה ומהירה על מנת להבטיח כבר כיום את מצבם הפסיכולוגי והנפשי של הצוותים. זה נדרש. 

‍

ד"ר ענבל הקמן ליוותה מקצועית את התהליך. סייעו רבות בכתיבת התחקיר ד"ר גלעד אגר, גל גבאי ואורי פרידמן. המסמך מתבסס גם על דברים שעלו באתר ההתייעצות של הקבינט האזרחי.